צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בעמ

החלטה

ההליכים הרלבנטיים, כפי שהתנהלו עד כה בתביעה זו :

1.עוד טרם החל בירור התביעה וכבר נדרש ביהמ"ש ל"גלגול" נוסף של בקשה לתיקון כתב התביעה.

תחילה, הגישה המבקשת (להלן: "צים"), תביעה נגד המשיב (להלן: "הבנק"), אצלו נוהלו חשבונותיה, בה טענה שבניגוד למוסכם בין הצדדים קיזז הבנק את כל יתרות החובה (בגובה מסגרת האשראי), שהיו באחד החשבונות שניהלה אצלו (להלן: "החשבון המקורי"), נגד סך של 70 מיליון דולר שהופקד בו בטעות, במקום שיופקדו בחשבון אחר שפתחה המבקשת אצל המשיב (להלן: "החשבון החדש"). המבקשת טוענת שהפקדת הכספים בחשבון המקורי נעשתה בטעות (טענה המוכחשת ע"י הבנק) וכי עקב סירוב הבנק להחזיר המצב לקדמותו, הוגשה התביעה בתיק זה. יובהר, כי מאחר ש- 60 מילון דולר כבר נמשכו ע"י המבקשת, הסעד המתבקש נוגע לסך של 10 מיליון דולר בלבד שהם סכום החוב ש"גבה" הבנק באמצעות הפקדת הכספים לחשבון המקורי וביטול מסגרת האשראי בו.

2.בכתב התביעה שהוגש בתיק זה (להלן: "כתב התביעה המקורי"), תבעה המבקשת את הסעדים, כדלקמן:

"180.1להורות ולהצהיר, כי כל הכספים שהופקדו בחשבון המקורי, מיום 31 באוגוסט 2009 ועד יום 11 בספטמבר 2009 (ועד בכלל), ייחשבו לכל דבר ועניין כאילו הופקדו מלכתחילה בחשבון החדש; וכי הבנק יתקן את רישומיו ויזכה את החשבון החדש בהתאם (תוך הפחתת הסכומים שנמשכו על ידי החברה מהחשבון המקורי במהלך התקופה דלעיל ולאחריה – מתוך אותן הפקדות) ;

180.2לחילופין, להורות ולהצהיר, כי פעולת ביטול מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, הינה בטלה או מבוטלת, וכי על הבנק לתקן בדיעבד ו/או לאפשר את תיקון הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי באופן שיועבר הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש וזאת נכון ליום 16 בספטמבר 2009 או מועד אחר שיקבע על-ידי בית המשפט (ובכך לבטל בדיעבד את פעולת הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין – כמפורט בכתב תביעה זה לעיל) ;

180.3לחילופי חילופין, להורות לבנק לחדש את מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, כפי שהיתה לפני שבוטלה שלא כדין, באופן אשר, בין היתר, יאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי ולהעביר את הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש (ובכך לבטל את פעולות הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין – כמפורט בכתב תביעה זה לעיל) ;

180.4להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ו/או בניגוד להוראות ההסכמים שנכרתו בינו לבין החברה, בעת שביטל את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בחשבון המקורי (ביטול שהיווה, הלכה למעשה, את גביית מלוא חובה של החברה כלפיו ומניעת האפשרות לתיקון הטעות שנפלה בהעברת הכספים לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש);

180.5להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ובניגוד לחובותיו בעת שנמנע מלתקן ו/או נמנע מלאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספי ההפקדות השגויות לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש ;

..."

בנוסף, התבקש פיצול סעדים, כך שהמבקשת תהא זכאית לתבוע כל נזק שנגרם לה ממעשיו ומחדליו של הבנק, ע"י התנהלותו האמורה בתביעה.

3.הבנק הגיש בקשה (בקשה מס' 2 בתיק), ובה עתר לסילוק התביעה המקורית על הסף, מנימוקים שונים שאין צורך לפרטם ולחילופין - לחיוב המבקשת בתשלום אגרה על פי סעד כספי של 10 מיליון ₪, שהוא הסעד האופרטיבי הנתבע, לשיטתו, בתביעה.

בהחלטתי מיום 27.7.2010 דחיתי את טענות הבנק לסילוק על הסף, אולם קיבלתי את טענתו החלופית בענין החיוב בתשלום אגרה על פי הסעד הכספי, תוך שקבעתי כי הסעד המבוקש הינו שילוב של סעדים הצהרתיים וסעדים אופרטיביים וכי הסעד של השבת כספים, הנובע מהסעד של השבת מצב החשבון המקורי לקדמותו הינו, למעשה, סעד כספי.

בהתאם – אפשרתי למבקשת לתקן את תביעתה ע"י הוספת סעד כספי בגובה 10 מיליון דולר ותשלום האגרה המתחייבת מכך.

4.על החלטה זו הוגש ערעור (ע"א 29882-09-10), אשר נדון בפני כבוד השופטת וסרקרוג ובפסק דין שניתן על ידה ביום 9.12.10, נקבע, כי "פעולת התיקון (תיקון הטעות הנטענת – ת.ש.נ.), מורכבת משני אלמנטים: השארת הסכם האשראי של 10 מיליון דולר בחשבון הבנק המקורי והעברת מלוא הכספים שהופקדו בחשבון הבנק המקורי (70 מיליון דולר) לחשבון הבנק השני".

כן נקבע, כי בקשת צים בסעיפים 180.2 ו- 180.3 לתביעה המקורית "ליתן צו המורה כי הבנק פעל שלא כדין ובניגוד להסכמים בעת שביטל את מסגרת האשראי (סע' 180.4 לכתב התביעה), ולכן פעולת ביטול האשראי בטלה (סע' 180.2 רישא לכתב התביעה), וכי יש לחדש את מסגרת האשראי (סע' 180.3 לכתב התביעה)", הינה במהותה, בקשה לסעד הצהרתי ואילו הסתפקה צים בסעד זה ניתן היה לאשר את האגרה ששולמה.

לגבי הסעד הנוגע לטעות הנטענת, נקבע כי סעד "המורה כי ההפקדות שנעשו על ידי צים בחשבון הבנק המקורי, בטעות נעשו" וש"תועמד לה בדיעבד, מסגרת אשראי בחשבון הבנק המקורי", בגובה 10 מיליון ₪, הינו סעד הצהרתי וכי "אילו הסתפקה צים בסעד זה, תוך הבנה שיכול שתידרש להליך נוסף, לשם הפקדת היתרה ממלוא הסכומים שהופקדו בחשבון המקורי, ולאחר הפחתת הסכומים שנמשכו במהלך אותה תקופה על ידי צים, בחשבון הבנק השני [...] ייתכן כי גם אז, ניתן היה לראות את האגרה ששולמה, כאגרה המתחייבת, הכול בכפוף לשיקול הנתון לבית המשפט להימנע מלתת סעד, אשר יכול ויביא לכפל תביעות, ולהימנע מליתן סעד הצהרתי במקום שניתן היה לתבוע סעד מעשי (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס, ניתן ביום 21/7/98)" (ההדגשה אינה במקור).

כן נקבע כי מאחר שהמבקשת לא הסתפקה בסעדים הנ"ל אלא ביקשה (בסע' 180.1+180.2 סיפא לכתב התביעה), סעד אופרטיבי של תיקון הטעות, בדרך של העברת כספים מהחשבון המקורי לחשבון החדש וסעד זה, כך נקבע בפסק הדין שבערעור, "הוא למעשה סעד כספי, שאינו נובע מן הסדר החוזי שבין הצדדים בנוגע לחשבון הבנק המקורי, אלא מטיל על הבנק חובה של הזרמת כספים לחשבון השני, מה שיימנע מצים לעשות, אם הטעות הנטענת בנוגע להפקדות לא תתקבל כמו גם אם תידחה הטענה בדבר ביטול שלא כדין של מסגרת האשראי בחשבון הבנק המקורי."

לפיכך נקבע, כי ככל שהמבקשת תעמוד על סעדים אלה, יהא עליה לשלם אגרה עבורם, כסעד כספי. בכפוף לכך נדחה הערעור.